החלטה בתיק ח"י 4/11

1.       כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם ביום 22/12/2011 מייחס לו עברות שעניינן אינוס, לפי ס' 345(א)(1) ו 355 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: חוה"ע), הדחה בחקירה, לפי ס' 245(א) לחוה"ע  והתנהגות שאינה הולמת, לפי ס' 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

בא כוח הנאשם הגיש בקשה לקבלת חומר חקירה על פי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: החסד"פ). בבקשה נמנו 12 סוגי מסמכים אותם ביקש הסנגור לקבל.

2.       החלטתי שניתנה ביום 2/1/2012 עסקה בחלק מהמסמכים אותם ביקש הסנגור לקבל לידיו ובאשר למסמכים המנויים בסעיפים 3.4,3.5,3.6 בבקשת ההגנה, נקבע דיון המשך על מנת שהתביעה תערוך בירור מסוים. ביום 11/1/2012 נערך דיון המשך בהתאם לממצאי הבירור והצדדים השלימו טיעוניהם.

3.       שלושת סוגי המסמכים המבוקשים על ידי ההגנה הינם (כלשון הבקשה):

"3.4 העתק התיק האישי לרבות כל מסמך ו/או חוו"ד הנוגעים לרקע הנפשי לרבות טיפולים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים ו/או טיפול תרופתי של המתלוננת;

3.5 כל מסמך ו/או תיעוד בנוגע לתלונותיה הקודמות של המתלוננת בעניין ההטרדות המיניות שחוותה בעבר, הן בצבא והן באזרחות;

3.6 כל מידע דיווח ו/או תיעוד מכל גורם, צבאי או אזרחי, הנוגע לאירועים על רקע מיני אותם חוותה המתלוננת בעברה".

טענות הצדדים

4.       בפתח הדיון ציינה התובעת כי בירור שנעשה העלה שהמתלוננת לא הגישה כל תלונה רשמית אודות שני אירועי תקיפה מינית אותם חוותה בעבר ועל כן האירועים לא נחקרו או בוררו על ידי גורם כלשהו. יתירה מכך, הפנתה התובעת לדברים האמורים בחוות דעתה של העובדת הסוציאלית, הגברת ענבר כהן, מהם עולה כי מדובר בשני ניסיונות אונס על ידי נערים מבית ספרה, האחד במהלך מסיבה והשני בדרכה לתחנת הסעה מבית הספר לביתה. מחוות דעת זו עולה כי שני האירועים עלו בשיחות שערכה המתלוננת עם גורם ייעוצי-טיפולי כלשהו לפני מספר שנים.

5.       התובעת הדגישה כי אין כל זיקה בין האירועים המדוברים לאישום המיוחס לנאשם, אף לא במישור מהימנותה של המתלוננת, ועל כן אין מקום לעיין במסמכים המבוקשים לשם שקילת העברתם להגנה. התובעת הפנתה לפסיקה ענפה שעסקה בסוגיה זו.

6.       הסנגור טען כי מסמכים הנוגעים לטיפול או לשיחות שהיו עם המתלוננת, אודות אירועי תקיפה מינית אלו, רלבנטיים להליך זה. לגישתו, מחוות דעתה של גב' כהן עולה כי המתלוננת טופלה על ידי העמותה לנפגעות תקיפה מינית. שיחותיה עם גורם טיפולי בהקשר זה יכולות להיות בעלות ערך רב להגנה. זאת, משום שהמתלוננת טוענת שסבלה מבעיות זיכרון ואינה זוכרת את האירועים הקודמים בצורה מפורטת. מכאן, מסיק הסנגור, כי קיים חשש שהמתלוננת השליכה מן האירועים הללו אל האירוע נשוא תיק זה. חשש זה עולה בשל העובדה כי תלונתה אינה מתיישבת עם ממצאים אחרים בתיק החקירה.

7.       לגישת ההגנה, כלל המסמכים הללו צריכים להיבחן על ידי התביעה ולאחר מכן על ידי בית הדין, על מנת לשלול אפשרות כי יש בהם כדי לסייע בהגנת הנאשם.

המסגרת הנורמטיבית

8.       כידוע, המונח "חומר חקירה" הנקוב בס' 74 לחסד"פ לא הוגדר על ידי המחוקק, אולם זכה להתייחסות נרחבת בפסיקת בתי המשפט:

"... אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע. מטבע הדברים אין לקבוע בנושא זה כללים גורפים וממצים. בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה... אולם במסגרת השימוש בשיקול הדעת כאמור אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר החקירה' ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..."

                  (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פד"י לט(4) 124, 129)

9.       הגדרה מרחיבה, הכוללת אף ראיות המצויות בפריפריה של האישום, עולה בקנה אחד עם ההכרה במעמדה הרם של זכות העיון, בחשיבותה להגנתו של הנאשם והיותה חלק בלתי נפרד מזכותו להליך הוגן. הקווים המנחים שגובשו בפסיקה הוצגו על ידי כב'  השופטת פרוקצ'יה, בפרשת זאבי, כדלקמן:

      "עיון בפסיקה שנצטברה לעניין הגדרת מושג זה מעלה שלושה מאפיינים עיקריים העוברים כחוט השני בסוגיה זו: האחד - "חומר חקירה" הוא חומר רלבנטי לאישום; השני - יש לנקוט גישה המיישמת את מבחן הרלבנטיות בהרחבה, בהינתן התכלית הטמונה בזכות העיון - לאפשר לנאשם לממש את זכותו למשפט הוגן בדרך שתיתן בידיו הזדמנות מלאה להתגונן בפני האישומים המיוחסים לו. לפיכך, נכללו בגדרו של המושג "חומר חקירה" גם ראיות השייכות "לפריפריה" של האישום (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פד"י לט(4) 124, 129; בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל פד"י נד(3) 625, 632-2); השלישי - בצד המבחן הרחב להגדרת "חומר חקירה", הובהר לא אחת כי אין לכלול בגדרו ראיות שהרלבנטיות שלהן לאישום הפלילי אינה קיימת, או שהיא רחוקה ושולית (פרשת אל הוזייל, שם, עמ' 129). וכך, "סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זכות להגנת הנאשם, ונכונות לצאת ל"מסעי ציד" שמא יימצא דבר שיסייע להגנה - אינם מספיקים..." (בש"פ 1327/96 חה"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל; בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פד"י נג(2) 1, פסקה 3). לסייג זה ישנה חשיבות מיוחדת מקום שהצגה לעיון של חומר שנצבר בחקירה אך אינו רלבנטי לאישום עלולה לפגוע בזכויותיהם של אחרים, או בערכים שונים שבאינטרס הציבור".

 (בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי, דינים-עליון, כרך עד, 533 (ניתן ביום 15/09/05), ההדגשות במקור וכן בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז(4) 625, בעמ' 634-635).